את הסיור בירושלים התחלנו לא רק בגלל פסטיבל האור המתקיים מידי שנה בירושלים. אלא בזכות האור האישית שלי, הבת שלי, שהיחידה שלה חגגה את טקס הענקת דרגות. וזו לא סתם יחידה, זו יחידת ההסברה של הרובע בירושלים. הבנות המקסימות, המדריכות ומספרות מדי יום לחיילים על ירושלים, העבירו להוריהם הדרכה אישית ברובע היהודי עם סיפורים מרגשים על שער יפו מהתקופה העותומנית ועד לכיבוש ירושלים על ידי חטיבת ירושלים וכניסת הצנחנים לכותל.
משם הלכנו בנתיבי פסטיבל אורות ירושלים, זה פסטיבל של אומנות האור, וידאו-ארט, צבע ומוסיקה והכל כמובן באווירה ירושלמית. רק אנשי מרכז כמוני, מרגישים בירושלים "חוצלארץ", יש בירושלים אווירה כזאת, שכשמרימים את הראש רואים המון היסטוריה, בדיוק כמו שאתה מסתובב בחו"ל ומצלם פיסות היסטוריה. הירושלמים מורכבים מאנשים: יהודים, מוסלמים, נוצרים מכל הזרמים הקיימים והמון תיירים מכל העולם שלרגע אתה שוכח באיזו שפה לדבר (; פסטיבל האור התפרס על פני העיר העתיקה. אחד המיצגים המדהימים ביותר היו על בית הכנסת "החורבה". מיצג וידאו-ארט ממגנט, שבו בית הכנסת העתיק ברובע היהודי, שנבנה 3 פעמים, קיבל מיימדים חדשים ומשובבי לב.
לאורך הרחובות נתלו מנורות מסלי הכביסה מפלסטיק ודרך חרירי הסל בקע אור שנתן זווית קצת אחרת לתאורת הרחוב.
פילי הענק בכיכר הסמוכה לכנסיית הקבר נתנו פרספקטיבה קצת אחרת לרחוב ואנשים שהצטלמו מתחת לפילים.
למרגלות החומות היו מיצגי תאורה מרהיבים שבחוכמה רבה יצרו כיתוב ולב פועם. סיימנו את הסיור במייצג על החומות עצמן, עליהן הוקרנו כיתוב ותמונות המסמלות את חגיגות ירושלים. ירושלים של היום, כל כך מובנת מעליה עבורנו, אבל עד לפני 50 שנה היא היתה לעמנו, משוש תבל, שאליו כמהנו ונכספנו והנה היא כאן ניצבת בגאון במלוא תפארתה כשאורות האיר מתערבבים באורות הפסטיבל ומוסיפים לה אבני חן לכתר שעל ראשה.
ירושלים על ראש תפארתנו!