יפו בשבילי, זו הילדות. "סמי בורקס" עם הביצה והמלפפון החמוץ בשד' ירושלים, גלידת קוזו, מלבי ופלאפל. חנויות הנעליים האין סופיות באזור השעון, רחובות המזלות הסמוכים לנמל וכמובן שוק הפשפשים. בילדותי, שוק הפשפשים השתרע על אזור קטן יחסית שמסביבו חנויות הרסטורציה לרהיטים והאטרקציה הקולינרית היו בעיקר המאפיות וחנויות הדגים הטריים, שאתה חולף על פניהם מהר, מחמת הריח החזק וכמובן, ד"ר לק האגדי. כיום, כמעצבת, החזרה ליפו העתיקה, זה לא רק געגוע אלא התחברות לאותנטיות היפואית עם פריחה תרבותית מופלאה של חנויות יוצרים מכל הסוגים: ציור, פיסול, אופנה, רהיטים ומיחזור, בית ספר למשחק, כל זה לצד ענתיקות ושמע'טס ישנים.
יצאתי לסיור ביום שישי בבוקר עם ביתי הבכורה, אור. מצאנו חנייה באחד הרחובות והתחלנו ללכת. קידמו את פנינו דוכני מעצבים במדרחוב קטן, המשכנו ללכת ויצאנו דרך סמטת יועזר אל ככר השעון, שם קידמה את פנינו להקת רקדניות צעירות. מראה מרענן לשישי בבוקר. המשכנו אל חנויות התאורה, מדהים שסגנון הנברשות הישנות, לא ממש יצאו מהאופנה, ואף מייבאים חדשים כאלו מסין.
נכנסנו לגלריה שבה מוצגים יצירות האמן - בולקיה. הקירות היו מלאים ביצירותיו של האמן, מעט ריהוט ופריטים יחודיים. ממש תענוג לעיניים ולנפש.
משם לשוק הרחבה. זו תמיד חוויה לעבור בין ערמות החפצים הישנים ולנסות "לצוד" פריטים מעניינים. לבסוף, החום הכריע אותנו ועברנו את הכביש לאכול גלידה. כפיתולינה - הגלידריה מעוצבת בצבעי פסטל נעימים ומשרה אווירה קרירה ונעימה, מפלט מנחם וטעים מהחום. בדרכנו עברנו דרך גלריית האמנית המרשימה, אלה אלמוג, המתמחה בפיסול דמויות מרשתות ברזל.
משם חזרה לרחוב הראשי אל חנות הריהוט "רפאלי", שבה הונחה ספה בצבע ירוק בקבוק קטיפתי עמוק שהזמינה פנימה לתוך חלל מעוצב. את סיור הריהוט סיימנו בחנות מחוברת עם 3 אזורים בעלי סגנונות עיצוב שונים. חזרנו ממנהרת הזמן, חזרה דרך הרחובות הקטנים אל הרכב. והביתה.